המזרקה של אגם
יעקב אגם עבר לפריז בראשית שנות ה-50, ושם בילה חלק ניכר מחייו. המזרקה המוזיקלית המוצגת כאן נוצרה בשנת 1977 בכיכר לה דפאנס (Place la Défense) בפריז, צרפת.
בריכת המזרקה עשויה משטח פסיפס פולימורפי. היא כוללת 66 סילוני מים אנכיים המתיזים מים לגובה של עד 14 מטרים. המזרקה מוארת באופן מרהיב בשעות הלילה, ובשנת 1991 היא שודרגה באמצעות הוספת חמישה סילונים חדשים בעיצוב "צבעוני משולש" (triple tulip).
סלון אגם
ז'ורז' פומפידו, נשיא הרפובליקה הצרפתית, היה חובב נלהב של אמנות מודרנית וביקש להציג אמנות עכשווית בארמון האליזה.
לשם כך, הוא הזמין את אגם ליצור חדר שלם עבור מוזיאון פומפידו, שנודע בשם "סלון האליזה".
מהלך זה היווה צעד משמעותי בשילוב אמנות מודרנית בחללים רשמיים, והדגיש את חשיבותה של האמנות העכשווית בצרפת.
מלון מונדריאן
בשנת 1985, הזמינה קבוצת המלונות "ל'ארמיטאז'" (L'Ermitage) את יעקב אגם לעצב מחדש את החזית בת תשע הקומות של מלון "לה מונדריאן" (Le Mondrian), הממוקם ב"סאנסט סטריפ" (Sunset Strip) המפורסם בווסט הוליווד, קליפורניה. יצירתו של אגם, שנשאה את השם "מחווה למונדריאן" (L'Hommage a Mondrian), היוותה חלק איקוני מהנוף האדריכלי של לוס אנג'לס באותה תקופה.
"קבלת פנים חזותית" מאת יעקב אגם, שדרות ביישור
היצירה "קבלת פנים חזותית" מקבלת את פני המבקרים הנכנסים לפארק קורטיס היקסון (Curtis Hixon Waterfront Park) מהצד הדרומי.
יצירה זו עשויה מסוג האלומיניום המשמש לייצור כלי טיס. הלוחות צבועים משני צדדיהם בדפוסים הקינטיים והצבעוניים האופייניים לאגם; דפוסים אלה משתנים ונעים ככל שהצופה חולף לאורך הפסל.
וילה רג'ינה (Villa Regina)
בחיפוש אחר מראה חדש ומושך עין, פנה היזם של "וילה רג'ינה" אל יעקב אגם, ויחד יצרו יצירת מופת המשתרעת על פני כ-300,000 רגל רבוע (כ-27,800 מ"ר) על גבי חזית הבניין. זוויות המבנה והמשטחים השקועים שיוצרות המרפסות, מהווים בסיס מושלם ליצירת אפקט קינטי דמוי-קשת. כפי שציין אחד המבקרים על האמן: "הוא אינו כופה על הצופה את נקודת מבטו, אלא מזמין אותו להשתתף במשחק של בחירת נקודת המבט האישית שלו".
תקשורת של שלום עם העולם
במעבר דרך הפסל אל תוך האצטדיון, המבקרים מוזמנים לחוות את היצירה, ולא רק "להתבונן" בה.
כל 54 הפאות של תשעת העמודים צבועות בדוגמאות ובגוונים שונים, המסתכמים ביותר מ-180 גוונים. כמו כן, כל עמוד מחולק באמצעות קווים למקטעים שונים.
לדברי אגם, מטרת החלוקה למקטעים היא שככל שהילדים גדלים, תפיסתם את העמוד משתנה; הם רואים עמודים שונים לחלוטין, שכן מבטם פוגש את העמוד בגובה אחר.